מבוא:
המקל שונה מהחרב. לחרב יעוד ראשוני ככלי לחימה. היא מתוכננת ומחושלת כדי לחתוך, לדקור ולמעשה להרוס. החרב נחשבה כנשק העילאי והיוקרתי ביותר בקרב הלוחמים במאות שעברו במרבית מדינות העולם ובאופן מיוחד ביפן. לעומת זאת הנזירים ואנשי הרוח היו נודדים בדרכים עם מקל שסייע להם בדרכים שונות כולל להגנה עצמית אך הם לא הלכו עם חרב כי מטרתם העקרונית היתה להיטיב בלבד ולא להילחם.

הסופר והמשורר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס Jorge Luis Borgesבספרו המדהים " גן השבילים המתפצלים" כותב בטכסט קצר שכותרתו "הפגיון" כך: "פגיון מונח במגירה. יצקו אותו בטולדו בשלהי המאה שעברה. ... כל מי שמבחין בפגיון נוטל אותו ומשתעשע בו, כאילו הוא מונח אך ורק לתכלית זו. ... הפגיון רוצה דבר אחר. אין הוא אך ורק מבנה של מתכת. בני אדם הרו אותו ועיצבוהו כאשר מטרה אחת לנגד עיניהם. באורח מסוים, נצחי, הרי הפגיון שהרג אמש אדם בטאקוארמבו והפגיונות שהרגו את יוליוס קיסר הם הפגיון הזה. הפגיון רוצה להרוג, רוצה לשפוך דם פתאומי..... במגירת שולחן הכתיבה שלי, בין ניירות טיוטה ומכתבים, חולם הפגיון עדיין ושוב את חלום הנמר הפשוט שלו.... והשנים חולפות בלי משים".

למקל לצורותיו השונות אין יעוד עיקרי אחד והוא אינו מיועד מלכתחילה להרוס. ניתן כמובן להשתמש בו לצרכי הגנה והתקפה וניתן לפגוע ביריבים ולהכריעם ואף להורגם אך המקל בראש וראשונה הוא אחד החפצים הבסיסיים שנמצאים בסביבת החיים היום יומיים הלא לחימתית. הוא משמש לסיוע בהליכה, לנשיאת מסעות, לגרד בגב, ככלי עבודה וכדומה.

צורות ומבנים עיקריים של מקל קצר:
אורכו של מקל קצר הוא שלושה Shaku אמה ביפנית. רוקושקובו קרוי מקל ארוך ואורכו שישה אמות (רוקו – שש ביפנית). מכאן שממקל ארוך ניתן לעשות שני מקלות קצרים. אורך האמה שונה מאדם לאדם. בעבר היה נהוג להתאים את אורך המקלות לממדיו הספציפיים של הלוחם כדי להשיג אפקטיביות ונוחות מכסימלית בשימוש בהם. האורך של המקל הקצר הנהוג בד"כ הוא 92-95 ס"מ. בנינג'יצו נהוג להשתמש במקלות עבים וכבדים יחסית בעלי חוזק רב אך גם עם מידה של גמישות. מקלות כאלו עוברים עיבוד מיוחד וקשה למדי לשבור אותם, באמצעות הידיים או ע"י הכאה עליהם באמצעות מקל אחר או חרב. הקוטר של מקל קצר הוא 3 ס"מ ולעיתים מעט יותר.

הבוקן (Boken) – חרב מעץ, הוא הכלאה מעניינת של מקל קצר בצורת חרב. בו ביפנית – מקל, קן ביפנית - חרב. הבוקן מאפשר לתרגל תנועה ולחימה עם חרב בלי לסכן את חיי החברים לאימונים או לגרום להם נכות קשה ובלי להסתכן בפגימת החרבות עצמן במהלך האימון. בוקן גם זול יותר משמעותית מחרבות אימון וכך לימוד חוכמת החרב הופך להיות שווה לכל נפש. כאשר הנשק החם תפס את מקום החרב ככלי הכרעה עיקרי בשדות הקרב, נשארה אמנות החרב בעיקרה דרך לשימור מסורת ותרבות עתיקה, שימור עקרונות לחימה עמוקים ודרך להתפתחות עצמית. אלו שסולדים מן הרעיון להשתמש בחרב כיוון שהיא כלי אולטימטיבי לגרימת הרס ופגיעה באדם אחר, כדי להגיע לשלמות רוחנית ואנושית הומניסטית, יכולים לנצל את האיכויות המיוחדות של האימון בחרב להתפתחות עצמית ע"י תרגול בעזרת בוקן. בכל מקרה יש לזכור שתרגול בבוקן או בשינאיי (חרב עשויה מבמבוק) אינו תחליף לתרגול באמצעות חרב ממתכת ולמרות הדימיון הצורני הרב מדובר בפועל בשתי מיומנויות שונות.

חרב מוסתרת בתוך מקל קצר.
זהו כלי לחימה קלאסי של אמנות הלחימה נינג'יצו. הוא מאפשר שילוב בין האיכויות הלחימתיות שיש למקל (בדרך כלל קצר), עם כוח ההכרעה וההרס של חרב. כלי נשק זה מבטא את אחד העקרונות החשובים ביותר בשיטת הלחימה בנינג'יצו והוא עקרון ההסתרה וההסוואה. נגד נשק נסתר קשה להתגונן מראש, הוא מאפשר יישום של עיקרון ההפתעה והוא מאפשר הכרעה מרובת אפשרויות ומדורגת האופיינית כל כך לדרך של ה JU PO SESHO ולוא דווקא לסיים עימות במוות או נכות.

צורות עבודה והיבטים שעומדים ביסוד העבודה עם מקל קצר בנינג'יצו:

1. דאי שו סבקי.
2. ניצול תכונות ייחודיות של המקל.
3. אקסטנציה של תנועות הגוף.
4. יישום של תרגילים בטאי ג'יצו עם המקל.
5. תוספות למקל.
6. עבודה עם יותר ממקל אחד בו זמנית.
7. הסתרת המקל.
8. החזקת כלי נשק נוספים כגון קונאי, ג'וטה ושימוש בהם בתזמון הנכון.
9. מוטו דורי.

דאי שו סבקי:
דאי – גדול, שו – קטן, סבקי – תנועת גוף. הכוונה לאמנות של לחימה עם חרב גדולה וחרב קטנה מול יריב או מספר יריבים החמושים אף הם בחרבות או כלי נשק אחרים. בהקשר של לחימה עם מקל קצר, באמנות הלחימה נינג'יצו אנו מאמצים את צורות הלחימה והאימון של הדאי-שו סבקי לגבי השימוש במקל הקצר.

ניצול התכונות הייחודיות של המקל: המקל הוא סימטרי ודו צדדי. צורתו מאפשרת לנו להחליק את המקל מקצה לקצה ולאחוז בקצוות שלו בלי להיפצע. תכונות אלו מאפשרות חופש מירבי של תנועה ומניפולציה של המקל בין כפות ידינו ועל הגוף בלי סכנה להיחתך ומאפשרות תנועה אופטימלית שלנו עם המקל. שלושת הדרכים להתקיף עם המקל הן באמצעות גוף המקל, באמצעות החלק השטוח בקצה המקל ובאמצעות נקודת המפגש בין קצה הגוף לקצה המקל השטוח, איזור זה יוצר זווית של 90 מעלות שאפשר להשתמש בה ביעילות להגנה והתקפה.

אקסטנציה של תנועות הגוף: בנינג'יצו אחד היסודות הכי חשובים של השיטה הוא עבודה באמצעות הגוף. לכן בעקרון כל תנועה עם מקל היא תנועת גוף, כאשר המקל נתפס כחלק מן הגוף והמשך שלו. הכוח עובר דרך הגוף וממשיך דרך המקל עד למפגש עם גוף היריב. יישום של תרגילים בטאי ג'יצו עם המקל: דרך מרכזית נוספת של עבודה עם מקל קצר בנינג'יצו היא לבצע את התרגילים שאנו עושים בידיים ריקות עם מקל. מובן שלעיתים נדרשת התאמת התרגיל לעובדה שהוא מבוצע בעזרת מקל.

תוספות למקל: בנינג'יצו נהוג לעיתים להוסיף למקל תוספות כגון חישוקי מתכת לאורכו או שרשרת עם גולה, התוספות משמשות גם לחיזוק המקל וגם כאמצעים התקפיים נוספים בידיו של המומחה.

עבודה עם יותר ממקל אחד בו זמנית: ללחימה מסוג זה יש זיקה ברורה לעבודה עם שתי חרבות, אך גם ליישום התכונות הייחודיות של המקל שמאפשרות להחזיק שני מקלות יחדיו ובשלב מסוים לעבור להחזיק במקל בכל יד. שימוש בו זמנית בשני מקלות רלוונטי במיוחד כשיש מולנו מספר יריבים ומצריך תנועת גוף מורכבת ומיומנת כדי שתנועות הלחימה תהינה אפקטיביות.

הסתרת המקל: בקרב, בד"כ, כל יריב מנסה להדגיש את הצדדים החזקים שלו. איש גדול מנסה לממש את חוזקו הגופני, אדם מהיר, את מהירותו, אדם מיומן, את הטכניקה שלו. בנינג'יצו, אנחנו הרבה פעמים מנסים להסתיר את הכוח שלנו, את הזריזות שלנו, את המיומנות שלנו וכפועל יוצא גם את הנשקים שלנו. קשור בזה גם עקרון בסיסי המלמד אותנו לא להיות משועבד לתבניות, לדרכי הפעולה והמחשבה של היריב, אלא לפעול מתוך עצמאות וחופש מלא בזירת הקרב. תשומת לב רבה מוקדשת לשימוש במקל מתוך נקודת מוצא של היותו מוסתר. ניתן דגש הן להיבט ההסתרה, הן להיבט החשיפה וניצול עקרון ההפתעה והן לשימוש בפועל לשם השגת הכרעה מתוך המצבים הקודמים.

כלי נשק נוספים: היבט זה מתקשר למרבית ההיבטים הקודמים. אציין כאן רק נקודה אחת. המקל עצמו יכול להסתיר כלי נשק נוסף. דוגמה למהלך קרבי אפשרי כזה הוא מצב בו אנחנו מסתירים את המקל, חושפים אותו ולאחר מכן משתמשים בכלי הנוסף שהמקל הסתיר כדי להשיג את ההכרעה.

מוטו דור: מוטו דורי בהקשר של מקל קצר מציין את מכלול העקרונות והתירגולים המאפשר לנו להתמודד בידיים ריקות מול אדם החמוש במקל. זו דרגה גבוהה של מיומנות שבנינג'יצו נהוג להתחיל להתאמן בה כבר לאחר שנלמדו הצעדים הראשונים באמנות המקל. צורת אימון זו מביאה את התלמיד ליישם מימד שמעבר לטכניקה או הקיהון.

נקודות לתשומת לב בעבודה עם מקל קצר:

1. תרגול בסיסי עם מקל כולל הפיכת המקל לחלק מגופנו במצבים סטטיים ודינמיים כאחד, ללמוד להחליק את המקל מצד לצד וללמוד לסבסב אותו בדרכים שונות.
2. מיתוס המכה האחת – גם לוחם מיומן בחרב חדה לא יוכל בד"כ להכריע יריב במכה אחת. כל שכן כך באמצעות מקל.
3. יש להתאים את עוצמת וצורת ההתקפה ו/או ההגנה לחוזק המקל. המקל עלול להיסדק או להישבר ולאבד את האפקטיביות שלו ככלי לחימה.
4. כשעובדים עם מקל כדאי לשים לב לא להפוך את המצב שיש לנו מקל בידיים מיתרון לחיסרון.

בברכה
עופר כהן, דאן 8, תלמידם של דני וקסמן ודורון נבון
052-8809109
ofer999@013.net