המציאות של תחילת המאה העשרים ואחת היא מציאות פרדוכסלית עבור כל אדם ובאופן ספציפי עבור הנשים. מצד אחד, זהו עידן של פתיחות ומיקסום אפשרויות שלא היה כמותו בעולם עד כה, במישור הרוחני, התרבותי, החברתי ו/או הטכנולוגי.
מעולם לא היו לנשים אפשרויות לנוע, ללמוד לעבוד, לחגוג את נשיותן וחייהן כפי שיש להן כיום. מצד שני זהו עולם של לחצים פסיכולוגיים, ניכור וחוסר בטחון כלכלי, רגשי ופיזי.
זהו גם עולם שבו חיים שלווים עלולים להפוך לסיוט כאשר איומים ביטחוניים שנדמים לנו רחוקים כמו היו מפלנטה אחרת חודרים פתע פתאום לחיינו והופכים להיות מלחמה וטרור, או שאנחנו נהיים לפתע קורבנות בפועל או בפוטנציה של אלימות ותוקפנות ממוקדת ואישית מאד כלפינו. הניגוד בין המצבים מוקצן מאד. השינוי הפתאומי הוא מאפיין חריף. הלחצים והסכנות מתרחשים בו זמנית ועומדים כניגוד משווע לאפשרויות הרבות לאין ספור של סגנונות חיים, בילוי, לימוד ועבודה ולהישגים הטכנולוגיים והמדעיים ולשאיפתו הטבעית והבסיסית של האדם לחיות את חייו בשקט ובאושר.

האישה היום עומדת בפני הצורך להיות כמעט אישה ביונית. עליה להצליח להיות:

• משכילה ותרבותית.
• להראות צעירה יפה ומושכת.
• רואת עולם ובעלת יכולת תנועה ויכולת להיות עצמאית ולהסתדר לבדה בעולם.
• נועזת, פורצת גבולות, מגשימה את עצמה, את מיניותה והחופש שלה.
• להשיג אהבה זוגיות וחברות.
• להקים משפחה ולקיים מסגרת ביתית.
• להיות אימא טובה, בת ואחות.
• להצליח מבחינה כלכלית ו/או בתפקידיה במקום העבודה.
• להיות מעורבת בקהילה ובחברה.
• למצוא את האני האמיתי להגיע לאושר פנימי, שלווה והגשמה רוחנית.

כלומר לתיפקודים המסורתיים מתווספים תיפקודים חדשים, אך מסגרת הזמן נשארת כשהייתה, יממה אחר יממה בת 24 שעות בלבד, והדרישה העצמית והחברתית לתיפקוד נאות או מיטבי לא פחתה. אז מה עושים?

אחד הפתרונות המוצלחים למצב הוא ללמוד לפתח את העוצמה והשקט הפנימיים. להשיג שקט ריכוז ומיקוד בתוך הסערה. אמנות הלחימה נינג'יצו מאפשרת לאישה להשיג יכולות אלו, כיוון שבאמצעות אימוני הנינג'יצו יכולה אישה להגיע לביטחון עצמי לשלווה נפשית ולעוצמה גופנית ואישיותית שיסייעו לה להתמודד, לנצח ולהמשיך את מסלול חייה בעולם המורכב והדינמי בו אנו חיים.

מחבר המאמר: עופר כהן דאן 8 בנינג'יצו, תלמידם של דני וקסמן ודורון נבון.

בברכה
052-8809109
ofer999@013.net