באמנות הלחימה נינג'יצו קיים המושג החשוב של הקונואיצ'י – האישה הנינג'ה. זוהי תפיסה חשובה מאד של האישה כאדם שלם, העומדת בזכות עצמה בעולם. תפיסה שהתקיימה לכל אורך התקופה הפאודלית של יפן, במיוחד במאות השנים בהם התבסס מעמד הלוחמים – הסמוראים ולמעשה עד תקופת מלחמת העולם השניה. לנשים היו בחברה היפנית בד"כ מספר תפקידים מסורתיים שמעט נשים יכלו למצוא את הכוח והתנאים לחרוג מהם.

שני סוגי תפקידים הרחיקו את האישה מן המסגרת של החיים הרגילים: האחד היה האפשרות להיות נזירה, ולחיות במנזר. תפקיד חברתי זה איפשר לה לרכוש השכלה, להתפתח תרבותית ורוחנית, אך מנע ממנה את האפשרות לעשות זאת בתוך החיים הרגילים.

התפקיד השני שאיפשר השגת ייחודיות היה של הגיישה, אך גם כאן התשלום החברתי היה כבד. תמורת הוצאה לאור של הייחודיות שלה כאדם ושל אישיותה נכפה על הגיישה ריחוק מסדר היום הרגיל, ומהאפשרויות האחרות שהיו פתוחות לנשים אחרות, כגון זוגיות, משפחה וילדים. נשים בד"כ לא יכלו להיות לוחמות. אישה לא יכלה להיות סמוראית. היו נשים של סמוראים או בנות של סמוראים שהבעלים או האבות בהיותם אנשים יוצאיי דופן בפתיחותם ו/או אהבתם, לימדו אותם את אמנויות הלחימה, אך ככלל, תחום זה היה חסום בפניהם. אישה היתה מוגדרת כשייכת לבעל, אבא או שבט. לא היתה לה הגדרה בפני עצמה. לא כך הדבר בכל הנוגע לאישה הנינג'ה!

ההכשרה של האישה הנינג'ה היתה כזאת שהיא חייבת היתה להיות עצמאית במחשבתה, בעלת תושייה ויכולת לאלתר ולשרוד לבדה ובתנאים קשים בטבע או בתוך טירה כפר או עיר של האויב שבה היא עשויה היתה לחיות תחת זהות שאולה במשימת בילוש או ריגול ללא סביבה ומשפחה תומכת. היה עליה לדעת קרוא וכתוב, להיות משכילה ומיומנת באופנות התרבותיות של זמנה וכמובן מיומנת מאד באמנות הלחימה של הנינג'ה. היה עליה להיות בקיאה לא רק באמנות הלחימה אלא גם בגיאוגרפיה, מטאורולוגיה, רפואה, ותחומים נוספים שהיו חלק בלתי נפרד מהכשרתו של לוחם הנינג'ה.

כמה מעקרונות וטקטיקות הלחימה של הקונואיצ'י הם:

• יכולת משחק והעמדת פנים – בד"כ להקטין את עצמה, כך שלא תמשוך אליה תשומת לב וכדי שהתוקף או האויב לא ישער שלפניו אישה חכמה, אינטליגנטית מיומנת ויפה, אלא אישה כפרית, קשת יום, טיפשה, לא מסוכנת ולא מושכת. לעיתים נדרש מהאישה הנינג'ה להיות ההפך מזה: זוהרת ייצוגית ומשכלת, הכל לפי הנסיבות.
• שימוש בחפצים יומיים ככלי נשק אפקטיביים בעת צרה: סיכות ראש, מטריה, כלי מטבח ותפירה וכיוצא בזה היו עלולים להפוך בידיה של אישה מיומנת לכלי נשק מסוכנים.
• יכולת הסתרה – הלבוש הנשי, הקימונו, מעיל, ותיקים, השערות האסופות, כולם היו אמצעים להסתרת כלי נשק ואמצעי שרידה אחרים. זו נקודה חשובה שנתנה יתרון לאישה הנינג'ה בהגנה ובהתקפה, כיוון שכלי הנשק שלה היו חסויים ומוסתרים. בניגוד לכלי הנשק הגלויים של הסמוראי שחגר את חרבותיו על מותניו.
• עקרון ההפתעה – אישה בסכנה יכלה לנצל את גורם ההפתעה ולהוציא את סיכת הראש משערותיה או את מניפת הברזל שלה בפתאומיות, ממש לפני שהתוקף עט עליה ובכך להשיג יתרון ולנצח. כמו כן היא ידעה גם להשתמש במיומנות בכלי נשק מסורתיים כגון חרב או נגינטה וגם בכך יכלה להפתיע את תוקפיה.
• הוצאת כוח והפקת עוצמה חכמה – תנועה עם כל הגוף, הגמשת הגוף וחיזוקו באופן שאינו פוגע בצורה החיצונית הנשית, יכולת סיבולת נפשית ופיזית, ופיתוח הרמוניה ושקט נפשיים.

מה הרלוונטיות של החוכמה והידע המעשי של הקונואיצ'י לאישה בעולם המודרני? נשים במאה ה21 יכולות להיות קונואיצ'יות מודרניות, המיישמות את הנינג'יצו בכיוון יצירתי, הומניסטי, ושוחר שלום. פיתוח הגאמן (Endurance) – הסיבולת והמשמעת העצמית, לימוד באמצעות הגוף, הנאה הצרופה מהאימונים, פיתוח הערנות הסביבתית והמודעות הגופנית, פיתוח האומץ, הנחישות, הכללה של יכולות שנרכשו באימונים לחיי היום יום ובשורה התחתונה, שליטה של האישה על גופה וחייה.

מחבר המאמר: עופר כהן דאן 8 בנינג'יצו, תלמידם של דני וקסמן ודורון נבון.

בברכה
052-8809109
ofer999@013.net